Memorial to the Jewish Community of Jagielnica

יאגיילניצה

Yagelnica – Yagolnitsa – Jagielnicy – Ygolnitza – יאגולניצה

Yahil'nytsya, Ukraine

"עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל" - יגאל אלון

Jagielnica - shtetl lost and gone for ever

(Source: Amnon Atzmon)

אתר הזיכרון לעיירה יאגיילניצה מגליציה מזרחית נבנה ביוזמתו של אמנון עצמון ונערך על ידי בהתאם לחומרים ששלח לי. עדה הולצמן 2.9.2005

להתקשרות:

אמנון עצמון

רח' עקיבא 25

רעננה 43261

טלפון: 09-7413737 נייד: 050-6557070

אימייל: amnonatzmon "at" 013.net

(replace "at" by @ to avoid spam)

יאגיילניצה – עיירה בגליציה, כיום בתחום מדינת אוקראינה

381.2 kilometers WSW of Kyyiv (74 km NNW of Chernivtsi

Coordinates: 48°57' 25°44'

לפני מלחמת העולם השניה, חיו בעיירה כ-250-300 משפחות יהודיות. רוב יהודי העיירה נספו בתקופת השואה. מעטים הצליחו להגר או לעלות לארץ ישראל עוד לפני המלחמה. בודדים ברחו לתחום שהיה בשליטת הצבא האדום הרוסי, וכך ניצלו. מתי מעט שרדו את המלחמה, תחת הכיבוש הגרמני, בנסי נסים.

אנו, שרידי העיירה ובני הדור השני של יוצאיה, החלטנו להקים אתר זה, אשר לו מטרות אחדות:

א. הנצחת הנספים בשואה, בני המשפחות שלנו ובני משפחות אחרות, שלרבות מהן לא נותר שריד או פליט. לחלקן מצאנו זכר ואילו אחרות נותרו באלמוניותן.

ב. המחשת ההווי וחיי היום יום התוססים, שהתנהלו בעיירה טרם השואה.

ג. הנחת נדבך נוסף בחומת התיעוד המהווה הוכחה ניצחת מול הכחשת השואה.

ד. הבעת הערכה ליוצאי העיירה ששקמו את חייהם והקימו משפחות לתפארת.

ה. הנחלת מורשת העיירה לדור הצעיר, תוך העברתה לאמצעי המידע, ההמחשה והתקשורת בני הזמן

ו. בבתים רבים עדיין ניתן למצוא תמונות ומסמכים בלתי מתועדים. במשפחות רבות עדיין חיים קשישים שיוכלו לגאול פנים אלמוניות משממון השכחה, ובכך אולי גם לפרוק מעט מהכאב העצור בקרבם. גם מחקרנו החל באיחור רב (בשנת 1997). אנו מקווים, שדווקא עובדה זאת תעודד בני עיירות אחרות לא להיוואש מן האפשרות הקיימת עדיין, להפוך כל אבן שאין לה הופכין לגלעד עדי עד.

כל הגולש באתר זה מוזמן לחוות דעתו, ולהציע הצעות לשיפור ועדכון. אם ברשותו מידע כל שהוא או חומר תיעודי כתוב או מצולם על העיירה ובניה, הוא מתבקש להודיע לנו על כך, על מנת שנוכל לשפוך אור נוסף על עברה של עיירתנו.

אמנון עצמון

Jagielnica: Members of "Hashomer Hatzair" the Pioneer Socialist Zionist Youth Movement (source Amnon Atzmon)

Jagielnica, Shtetl in Galicia

Now: Yahil'nytsya, Ukraine

“A nation that does not respect its past is condemned to a barren present and a future that is shrouded in uncertainty”. – Yigal Alon

Jagielnica was a small town in a part of Galicia, which today is in the Ukraine.

Before World War II, about 250-300 Jewish families lived there; most perished during the Holocaust. Some people however did manage to emigrate to other countries or make Aliya to Eretz Israel prior to the outbreak of the war. A smaller number of people fled to areas controlled by the Russian Red Army.

Only a very few individuals managed to survive the war under German occupation, against incredible odds.

This website was established by the remaining Jews of Jagielnica and their descendents and created with the following objectives:

1. To commemorate members of families who perished during the Holocaust, as well as those complete families which were annihilated. Traces of the latter have been found, many remain in anonymity.

2. To illustrate the vibrant daily life of the Jagielnica community prior to the Holocaust.

3. To add a further brick to the wall of evidence standing up against Holocaust denial.

4. To show our respect for the survivors who rebuilt their lives and, through the families they raised, reaffirm the value of life.

5. To pass down the heritage of Jagielnica to coming generations through the contemporary medium of the Internet.

6. Many Jewish homes still hold unresearched papers and old family photographs. In some families there are still elders who have it in their power to save anonymous faces from oblivion and by so doing may themselves gain a measure of comfort.

Our research started very late (1997). We hope to encourage descendents of other communities not to despair of the possibility that still exists to commemorate those who perished in the Holocaust.

We would appreciate receiving opinions and suggestions from our visitors for the improvement of this site. We would ask you to send us any information, documentation or photographs, which may shed light on the Jews of Jagielnica.

Amnon Atzmon

Jagielnica: the Pioneers of "Mizrachi", "Dror" group 1923

"Eretz Israel to the people of Israel according to the Torah of Israel" (source: Amnon Atzmon)

נפתלי שפיר ז"ל: עיירתי Naftali Shafir: My Shtetl

...והפרידה האחרונה מאמי

בעמדה בבית הנתיבות

שוברת ידיים וממרת בבכי

בני, יותר לא אוסיפך לראות...

...ברצוני להציב מצבה לעיירתי

לשרטט את מבניה

לתאר את עברה ואנשיה

לפי כוחי ויכולתי...

Pinkas Hakehillot

Encyclopedia of Jewish Communities, Poland, Volume II, Eastern Galicia, published by Yad Vashem, Jerusalem 1980

Jaglienica

Pages 279-281

(Chortkov District: Tarnopol Region)

Written by Danuta Dombrowa and Aharon Jakobowicz

Population

Year	Overall Population	Jews
1765	(?)	347
1880	3,143	1,892
1890	3,201	1,759
1900	3,083	1,366
1910	3,027	1,284
1921	2,702	988
1935	9,783	1,066

Translation to English by Shlomo Sneh and Francine Shapiro in JewishGen

יאגיילניצה Jagielnica

מאת אהרון יעקובוביץ ודנוטה דומברובסקה

היישוב היהודי מראשיתו ועד מלחמת-העולם השנייה

יאגיילניצה מוזכרת לראשונה בתעודות ב-1488, עת ביקר בה המלך הפולני. היא קיבלה ב-1517 זכויות של עיר פרטית של אצולה. בשנים 1672-1699 שלטו בה התורכים. ב-1772 עברה לשלטון אוסטריה. ב-1929 אוחדה העיירה עם כמה כפרים בסביבתה. אוכלוסייתה הכללית גדלה בדרך זו פי שלושה. אולם אוכלוסייתה היהודית גדלה אך במעט.

הידיעות על ישוב יהודי ביאגיילניצה הן רק מהמאה השמונה עשרה. בסוף אותה מאה כיהן כראב"ד ביאגיילניצה ר' דוד בעל "ברכות דוד". אחריו, למן 1780ועד 1903, כיהנה במקום שושלת רבנים לבית שפירא. הראשון מהם הוא ר' צבי ואחריו באו בנו ר' ישראל, נכדו ר' שמואל זאב ונינו ר' צבי. בן הדור החמישי לבית שפירא, ר' מנחם, כיהן אף הוא בתחילה ברבנות בעירו, אולם עבר ב-1903 לשרת כמו"ץ בהורדונקה Horodenka . בשנות ה-20 של המאה ה-20 כיהן ברבנות ר' מאיר-שמואל מלמד.

יהודי י', בדומה לשאר יהודי הסביבה, התפרנסו ממסחר וממלאכה. בסוף המאה ה-19 הוקמו במקום שני מפעלי-תעשייה: ללבנים ולטבק. בשניהם לא הועסקו יהודים. יהודי ששירת בלגיונות של פילסודסקי Pilsudski, ניסה בסוף שנות ה-20 למאה ה-20 להתקבל כעובד בבית החרושת לטבק אבל אף הוא נענה בשלילה.

ב-1904 פרצה דליקה במרכז העיר שבו התגוררו היהודים. עשרים בתים עלו באש וחמישים משפחות נשארו ללא קורת גג.

יהודי יאגיילניצה היגרו לחוץ לארץ וכן לערים הגדולות בגליציה. בין השנים 1880-1910 הלך ופחת מספר אוכלוסי היהודים במקום. במלחמת העולם הראשונה עזבו יהודים נוספים את העיר ורבים לא חזרו אליה. בראשית המאה ה-20 הוקמה במקום על ידי "הילפספאריין" בוינה תעשיית בית של רשתות לשערות, שהעסיקה כמה מבנות המקום. רוב יהודי יאגיילניצה המשיכו גם בין שתי מלחמות העולם לעסוק במסחר (על פי רוב זעיר ורוכלות) ובמלאכה. על מצבם הכלכלי הירוד תעיד העובדה שכמעט כל המפרנסים נזקקו להלוואות של קופת גמ"ח. בשנת 1937-1937 העניקה קופה זו הלוואות ל-178 איש, מהם 133 סוחרים זעירים ו-45 בעלי מלאכה.

ב-1897 הוקם ביאגיילניצה אגוד ציון, וב-1921 הוקמו ההתאחדות ו"המזרחי". ב-1926 התארגנה תנועת "פועלי ציון". באמצע שנות ה-30 פעלה במקום גם מפלגת המדינה. "השומר הצעיר" נוסד בראשית שנות ה-20. ב-1924 קבלו ארבעים חבריו הכשרה חקלאית באחוזה, שנחכרה בידי יהודי בן המקום. באמצע שנות ה-30 הוקם קן של "הנוער הציוני".

בבחירות לקונגרסים הציונים, המפלגות של רשימת ארץ ישראל העובדת קיבלו יותר מ-60 אחוז של הקולות. בין שתי מלחמות-העולם עמדו הציונים בראש הקהילה.

בראשית המאה ה-20 הוקם בית ספר ליהודים מיסודו של הבארון הירש. ב-1920 נוסד ביאגיילניצה בית-ספר עברי משלים, ולמדו בו כמאה תלמידים.

ביאגיילניצה היו שתי אגודות לתרבות – "תרבות" ו"קולטור פריינד", שלעיתים שיתפו פעולה ביניהן.

מלחמת העולם השנייה

בחודשים הראשונים לשלטון הסובייטי בספטמבר – אוקטובר 1939 גדל כנראה היישוב היהודי ביאגיילניצה והגיע כדי אלפיים נפש, בגלל זרם הפליטים משטחי מערב-פולין. קרוב לוודאי כי חלק ניכר של פליטים אלה שילחו השלטונות הסובייטים בקיץ 1940 לירכתי ברית-המועצות.

כשכבשו הגרמנים את יאגיילניצה ב-6.7.41 התחילו במאסר יהודים, בתואנה שהללו היו פעילים פרו-קומוניסטים בימי הסובייטים. קבוצה גדולה של גברים שולחה לבית-הסוהר בצ'ורטקוב Czortków, ושם התעללו בהם. רוב האסירים נספו עד-מהרה בבית-סוהר זה, וקצתם שולחו למחנות-העבודה, ואף הם נספו שם. יחידים בלבד יצאו חיים מן הכלא במחיר כופר רב ששילמו משפחותיהם. ניצלו גם כמה בעלי-מלאכה מומחים, שהיו דרושים לגרמנים.

זמן קצר לאחר הכיבוש מינו הגרמנים יודנראט, אך הרכבו אינו ידוע לנו. הסיוט הכבד של יהודי יאגיילניצה במרוצת השנה ומחצה של הכיבוש הגרמני היו המצודים והשילוחים למחנות-העבודה, שהתנאים בהם היו קטלניים. רוב הגברים הצעירים שולחו מהעיירה אל מחנות אלה והמבוגרים יותר הוכרחו לעבוד למען הגרמנים בעיר ובסביבתה. מספר גדול של יהודי יאגיילניצה (ביניהם גם נשים) הועסקו באביב ובקיץ 1942 בחוות שבסביבה, בגידול הצמח המפיק גומי קוקסאגיז (תחליף לקאוצ'וק) שהובא לכאן על ידי הסובייטים, שכן הקרקעות התאימו כאן לגידול זה. ביאגיילניצה שכנה הנהלת החברה ג'ג' קאוטשוק, שניהלה את כל מטעי הקוקסאגיז בסביבה. מלבד יהודי יאגיילניצה נשלחו לעבודה במטעים אלה יהודים מכל האזור, ביניהם מספר גדול של נשים ונערות. רוב הפועלים האלה עבדו במטעים בעונה חקלאית בלבד, ואחר כך היו חוזרים ליישוביהם. הללו שוכנו יחדיו, קבוצות קבוצות, בקרבת החוות, ניהלו משק ומטבח משותפים, ומזונם ניתן במידה מספקת. היודנראט של י' קיים קשר מתמיד עם היודנראטים במקומות אחרים בכל הנוגע לפועלים עונתיים אלה.

השלטונות הגרמניים חייבו כמה פעמים את יהודי יאגיילניצה למתן כסף ותכשיטים, והיודנראט נאלץ לבצע דרישות אלה. בזמן החרמת הפרוות בחורף 1941-42, נרצחו בידי הגרמנים כמה יהודים, שנתגלתה בביתם פרווה שלא נמסרה. יאגיילניצה לא שימשה מושב לשום רשות גרמנית, אך יהודים סבלו לא מעט מאכזריותם של השוטרים האוקראינים אנשי המקום ומביקורי הפקידים הגרמנים שהיו באים במפתיע מערים אחרות, פולשים לבתים, שודדים כאוות נפשם ומתעללים ביהודים המזדמנים להם. אולם רוב יהודי יאגיילניצה לא ידעו חרפת רעב מפני שגיטו לא הוקם, ואילו העבודה באחוזות הסביבה אפשרה מגע עם האיכרים, מסחר חשאי וקניית מזון.

נראה שהיישוב היהודי ביאגיילניצה הושמד בסתיו 1924 (ספטמבר-אוקטובר), בשתי אקציות שהקיפו את הרוב המכריע של יהודי יאגיילניצה והכפרים הסמוכים. סבורים כי היהודים שנתפסו באקציות אלו שולחו אל מחנה ההשמדה בבלזץ. השאר, אלה שנחלצו מהאקציה (לא ברור אם על ידי התחבאות או בעקבות סלקציה מצד הגרמנים), נצטוו להתפזר בערים שהיו בהן גטאות. ואכן נודע כי באוקטובר-נובמבר הגיעו לטלוסטה Tłuste יהודים מיאגיילניצה. בו בזמן היתה סדרת סלקציות במחנות שליד החוות שבסביבה. רוב הפועלים שאחרי העונה החקלאית לא היו דרושים עוד, נורו. הוצאות להורג היו על-פי-רוב בכל הסביבה. מעטים בלבד נשארו בחיים, לפי שעה, בעיקר היו אלה בעלי-מלאכה מומחים. הגרמנים שוב ריכזו אותם בקבוצות, ציינו באותיות מיוחדות, והעסיקו בשירותים שונים. במחיר שוחד רב השיגו מקצתם של היהודים עיסו כזה, אולם בהדרגה חוסלו גם שרידים אלה.

מספר ניכר של יהודים נמלטו, התחבאו בשדת, ביערות, בבתים נטושים, בעליות גג, בכל אשר מצאה ידם, וכן במחפורות שהוכנו מראש. רובם נספו בשל הלשנות, או שנתגלו על ידי השוטרים הגרמנים והאוקראינים, וכן בגלל הקור ואפיסת כוחות. יחידים בני מזל, שהיו בעלי אמצעים ועלה בידם לקבל עזה ומקלט אצל איכרי המקום, החזיקו מעמד עד שחרור העיירה בידי הצבא הסובייטי ב-24.3.1944.

מ ק ו ר ו ת

איו"ש – ארכיון "יד ושם"M-1/E, , M-1/E 1794/1652 874/737 M-1/E, M-1/E 1874/1722

איווא (יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט, ניו יורק): אדר"פ 44

אמת"י (הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ירושלים): HM 7106; P 83 (E33)

אצ"מ (הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים): A 214-6

"מארגען" 23.9.1927, 20.1.1928 ;

"דער נייער אידישער ארבייטער" 12.2.1926;

"Chwila" 2.2.1922, 17.2.1928, 19.8.1929, 17/2/1932;

"Chwila Wieczorna" 20/8/1938;

"Hanoar Hacijoni"1.6.1935;

23/7/1902; "Wschód"

"Zew Młodych" 1935 no. 6.